ביוני 2014 התפרסמה בטוויטר מפה שנקשרה לארגון דאע"ש דאז (כיום ארגון "המדינה האסלאמית"). המפה מציגה באופן סכמטי טריטוריות שנשלטו בעבר על ידי הח'ליפות המוסלמית וטריטוריות סמוכות נוספות. צבעי המפה נבחרו בהתאם לצבעי דגל דאע"ש והכיתוב, בערבית, מציין את השמות שבהם נודעו האזורים בתקופת הח'ליפות במאות ה- 7-9 לספירה. מסביב לטריטוריות אלו נותרה המפה אילמת וצבועה בצבע אפור אחיד, ללא גבולות מדיניים. בתוך ימים אחדים נפוצה המפה ברשתות החברתיות כשריפה בשדה קוצים, ולא עבר זמן רב עד שהגיעה לערוצי תקשורת, לחוקרים באקדמיה ואף למדינאים ומקבלי החלטות.
רשת חדשות ABC הציגה את המפה כמשקפת את תכנית ההתפשטות של דאע"ש לחמש השנים הקרובות, ובדיילי מייל אף תורגמה המפה לאנגלית. חוקרים רבים התייחסו אל המפה בפרסומיהם האקדמאים כמפה אותנטית של הארגון, ופוליטיקאים רבים עשו בה שימוש לחיזוק טענותיהם נגד דאע"ש.
אולם התחקוּת אחר מקור המפה הובילה לפעילים תומכי דאע"ש בלבד, ולא נמצא אף לא קישור ישיר אחד לפרסומים הרשמיים של הארגון. קולותיהם של המעטים שבדקו את מקור המפה והבינו כי מדובר בזיוף נבלעו בים הפרסומים אודותיה.
דאע"ש: המפה המזוייפת
לאורך ההיסטוריה נעשה שימוש במפות למטרות פוליטיות, ועד היום הן מלמדות על עמדותיהם של ממסדים מדינתיים. בישראל, למשל, הייתה נתונה שאלת הצגת הקו הירוק במפות הרשמיות במחלוקת ציבורית ופוליטית בעשורים האחרונים. אולם אם נבחן את המפות מקרוב נגלה מאפיינים פוליטיים רבים נוספים המיוצגים בהן.
אף שה"פוליטיזציה" של המפות ניכרת בעיקר באזורי סכסוך, תופעה זו מאפיינת למעשה כל אזור בעולם, ויש גאוגרפים הטוענים שמפות מדיניות לעולם לא תהיינה "תמימות". עורך המפה בוחר בין אפשרויות רבות ביחס לשפת המפה, שמות המקומות, הצגת הגבולות, הצגת היישובים וציון מאפיינים חברתיים מסויימים. לכן, מפות רשמיות הן כלי חשוב עבור חוקרים המבקשים לנתח את עמדות המדינה או הארגון שיזם אותן. המפה המזויפת של דאע"ש, לעומת זאת, מעידה דווקא על העמדות של מנתחיה.
ארגון דאע"ש מעולם לא הציג תכנית סדורה ועקבית באשר למטרותיו הטריטוריאליות. הוא תקף יעדים אד-הוק באזורים הסובלים מוואקום שלטוני בלוב, בתימן, בסיני ועוד. הצהרותיהם של בכירי הארגון על כיבוש המערב או העולם גוברות לאחר הצלחות טריטוריאליות ומתמעטות לאחר הפסדים. לאחר סדרת כיבושים בשלהי 2015, למשל, הצהירו אנשי הארגון כי "כשהטריטוריה של המדינה האסלאמית מתפשטת מגבול אחד לאחר כמו שריפה בלתי נשלטת, זה רק עניין של זמן עד שהיא תגיע לעולם המערבי", אך לא הכריזו על יעדים מוגדרים.
ביולי 2016, לעומת זאת, לאחר תקופה ארוכה של איבוד שטחים, תקפו אנשי הארגון יעדים מחוץ לתחום שליטתם והצהירו כי הם מבקשים מאללה "להמשיך להעניק השראה לאלו שתוקפים את שטחי הצלבנים (המערב) במקומות הפגיעים ביותר שלהם." אולם השימוש הגובר בטרור שלא למטרות כיבוש דחק את ההצהרות הטריטוריאליות של אנשי הארגון לשוליים והותיר ערפול רב יותר לגבי מדיניות הארגון בנושא. יתרה מכך, בשפה של דאע"ש, המילה "גבול" כמעט ואיננה נמצאת בשימוש, ותפיסת הגבול של הארגון שונה מהתפיסה המערבית המקובלת.
מבין המפות הרשמיות הבודדות שפרסם הארגון ניתן למצוא מפה אחת המשקפת את התפיסה הטריטוריאלית האמיתית שלו. זו תואמת במידה רבה את התפיסה האידיאולוגית של דאר אל-אסלאם, כלומר, מרחב מאוחד ללא גבולות. במפה מוצגות נקודות שליטה ושמות מקומות, אך מעניין יותר לראות מה לא מוצג בה: אזורים הנמצאים בשליטת הארגון או גבולות פנימיים וחיצוניים. זאת משום שהגבולות האמיתיים הם אידיאולוגיים, ומפרידים בין מדינת ההלכה המוסלמית לבין שטחי הכופרים.
דאע"ש: המפה האמיתית
יש להניח כי הערפול בנוגע למטרות הטריטוריאליות של דאע"ש הוא מכוון. גם בהצהרותיו וגם בפעולותיו הוכיח ארגון דאע"ש כי הוא פועל בהתאם ליכולותיו ולמציאות המשתנה. ההימנעות משרטוט הגבולות הקיימים והרצויים איננה מקרית. המפה המזויפת, שבה מוצגים יעדים מוגדרים בגבולות קבועים, עומדת בסתירה לתפיסה הרעיונית של ארגון דאע"ש.
כשנתיים וחצי לאחר פרסומה הראשון של המפה המזויפת של דאע"ש היא עדיין רווחת באתרי תקשורת ובניתוחים מקצועיים. אולם היא משקפת את האופן שבו נתפס דאע"ש במערב, ולא את תפיסתו העצמית של הארגון או את שאיפותיו הטריטוריאליות.
