בישיבה הפומבית הראשונה של "ועדת האמת והכבוד" של תוניסיה העיד סאמי בראהם, אסיר פוליטי לשעבר, על מסכת העינויים שעבר בעת מעצרו במשרד הפנים. "אני מוכן לסלוח לאלה שעינו אותי אם יתוודו ויתנצלו על מעשיהם", אמר, והסביר כי "המהפכה ב-2011 העלימה את רגשותיי השליליים כלפיהם".
הוועדה, שהוקמה בהשראת ועדות דומות שפעלו בדיקטטורות לשעבר, ובראשן דרום אפריקה, היא חלק מתהליך הדמוקרטיזציה שעוברת תוניסיה בשנים האחרונות. מטרתה לעודד תהליך של "פיוס לאומי" שבמסגרתו נחשפות הפרות של זכויות אדם ושחיתות כלכלית שרווחו בזמן המשטר הישן. המטרה היא לחולל רפורמות ובעיקר "להשיב את הכבוד" לאזרחי תוניסיה, המכנים את המהפכה שהתחוללה בארצם "מהפכת החירות והכבוד" (בשונה מהכינוי שניתן לה במערב, "מהפכת היסמין").
הוועדה, הפועלת בחסות ממשלתית ומוגבלת בזמן, אמונה על חקירת הפרות חוק ופשעים שבוצעו תחת המשטרים הדיקטטוריים של בן עלי ושל קודמו, חביב בורגיבה, בתקופה שבין יולי 1955 ועד מועד הקמתה בדצמבר 2013. אנשיה אחראים על גיבוש תכנית לתשלום פיצויים לנפגעים מסקנותיה יועברו למערכת המשפט, אך מעבר לכך, חברי הוועדה מעודדים את האחראים לפשעים – אנשי ביטחון ופקידים שרבים מהם עדיין מכהנים בתפקידם – להביע חרטה ולהתנצל על מעשיהם.
למעלה מ-60 אלף תלונות על מעשים פליליים שונים הוגשו לוועדה, שהספיקה עד כה לשמוע 11 אלף עדויות של גברים ונשים, חילונים ואסלאמיסטים. הללו הלינו על דפוסים חוזרים של התעללות ועינויים, העלמת מתנגדים פוליטיים, ירי מכוון במפגינים, אונס ופגיעה מינית. בחודשים האחרונים הפכו מקצת העדויות פומביות כאשר הנפגעים או קרובי ההרוגים סיפרו למצלמה את סיפורם האישי במסגרת כינוסים רשמיים שהועברו בשידור חי בטלוויזיה וברדיו.
תוניסיה היא אחת המדינות הערביות היחידות שאימצו את מודל "ועדות האמת והפיוס" להתמודדות עם עברה הדיקטטורי, בדומה למרוקו, שבה ייסד המלך מחמד השישי ב-2004 ועדה לבחינת הפרות זכויות אדם בתקופת שלטונו של אביו. העדויות הפומביות עוררו אהדה רבה במדינה ומחוצה לה, ועצם תהליך הפיוס והתמודדות עם משקעי העבר הוצג כהוכחה נוספת לכך שתוניסיה היא סיפור ההצלחה המובהק והיחיד של "האביב הערבי".
הישגיה של תוניסיה בולטים במיוחד במישור הפוליטי: לאחר כינונה של חוקה מתקדמת התקיימו בה בחירות חופשיות והמפלגות הגדולות, "נדאא תונס" החילונית ו"א-נהדה" האסלאמית, מוסיפות לשתף פעולה ביניהן חרף ההבדלים האידיאולוגיים. ארגוני החברה האזרחית תורמים את שלהם לתהליך, ולפני שנתיים אף זכו בפרס נובל לשלום על קידום הדמוקרטיה במדינה.
אולם התהליך כרוך בקשיים גדולים: רבים מאנשי משטר בן עלי מוסיפים להיות חלק מהממסד הפוליטי והם שולטים בתקשורת, עוינים את הוועדה ומקשים על פעילותה. הנשיא הנוכחי ואיש המשטר הישן, באג'י קאא'ד א-סבסי, נעדר במופגן מכינוסי הוועדה, ומקדם חוק שיעניק חנינה לאנשי ממשל ופקידים שהיו מעורבים בשחיתות. באווירה הפוליטית הנוכחית קיים ספק רב באימוץ מסקנותיה של הוועדה. יתרה מזו, במישור הכלכלי והביטחוני לא חל שיפור משמעותי במדינה בהשוואה לעידן שקדם למהפכה. המצוקות החברתיות, ובראשן אבטלת הצעירים והפערים בין מרכז לפריפריה, רק החריפו, ופיגועי הטרור שהתרחשו ב-2015 פגעו קשות בענף התיירות המרכזי לכלכלת המדינה.
תוניסיה נחשבת גם לאחת המדינות ממנה יצא מספר הפעילים הגדול ביותר (בין 3,000 ל-5,000 איש) לשורות ארגון דאע"ש בזירות הלחימה השונות, בעיקר בסוריה ובלוב. זו תופעה הדורשת הסבר במדינה שנחשבת לחילונית ביותר במרחב הערבי. הסיבות לה נעוצות, במידה רבה, בתהליכי הדמוקרטיזציה וצעדי הפיוס שהחלו כבר עם ראשית המהפכה – אלפי אסירים פוליטיים, בהם אסלאמיסטים רבים, זכו לחנינה, והסרת הרסן מעל אמצעי התקשורת אפשרה למטיפים סלפים וארגוני ג'יהאד להגדיל את השפעתם במרחב הציבורי ולגייס פעילים רבים לפעילות טרור.
כל זאת, בניגוד לעידן בן עלי שבו נקטו הרשויות יד קשה כלפי כל סממן אסלאמי בציבור ותנועת א-נהדה אף הוצאה אל מחוץ לחוק. בשנים האחרונות מיצבה התנועה את עצמה כמפלגה פוליטית מתונה, מה שהרתיע ממילא גורמים רדיקלים וגרם להם לבקש השראה ותמיכה מארגונים ותנועות חיצוניות. אולם נראה כי יותר מהכל, הייאוש מהמצב הכלכלי הוא שדחק את צעירי תוניסיה לשורות אל-קאעדה ודאע"ש מחוץ למדינה.
בעקבות תבוסותיו האחרונות של דאע"ש בשדה הקרב גובר החשש בקרב הציבור התוניסאי מפני חזרתם הביתה של אותם צעירים. על רקע מעורבותם של מהגרים תוניסאים בפיגועים במערב, ושמועות על קידום חוק שיעניק מחילה לפעילים החוזרים, התקיימו בחודשים האחרונים מספר הפגנות מחאה במדינה ואף הושמעה תביעה לשלול את אזרחותם. מנהיג א-נהדה, ראשד ע'נושי, דווקא מצדד בחנינה משום שגישתו היא ניהול דיאלוג עם פעילי האסלאם הרדיקלי שישכנעם לנטוש את דרך האלימות ויסייע להשתלבותם המחודשת בחברה. ע'נושי מבקש להסתייע בניסיונה של אלג'יריה, שבשנת 2006 אישרה חוק דומה והצליחה להחזיר למוטב אלפי פעילי ג'יהאד ולייצב את בטחונה לאחר מלחמת האזרחים שחוותה במהלך שנות ה-90'.
בינתיים, במסגרת מאבקם של כוחות הביטחון התוניסאים בגורמי הטרור מבית, רבים הדיווחים על הפגיעה המתמשכת בזכויות אדם, עדות לקושי של הדמוקרטיה הצעירה לאזן בין הצורך לשמר את הישגיה הפוליטיים לבין הגנה על בטחונה.
עריכה: ד"ר לילך אסף
