בימים האחרונים נראה כי הח'ליפות עליה הכריז דאע"ש בסוף יוני 2014 הולכת ומתפוררת: הקואליציה הבינלאומית נגד הארגון מדווחת כי הוא איבד 70% מהטריטוריה העיראקית שבשליטתו, וביום חמישי האחרון שחררו כוחות לוחמה בטרור עיראקיים את מסגד א-נורי הגדול שבמוסול מידי דאע"ש. במסגד זה נשא אבו בכר אל-בגדאדי את דרשת יום השישי המפורסמת, ביולי 2014, שבה הכריז על עצמו כח'ליף (מנהיג המוסלמים בכל העולם), קרא למוסלמים להצטרף לח'ליפות דאע"ש ולעסוק בג'יהאד נגד הכופרים.
הדגל השחור של דאע"ש, שהתנוסס מעל הצריח הנטוי של המסגד העתיק מאותו יום, סימל את שליטתו של הארגון במוסול, העיר השניה בגודלה בעיראק. זמן קצר לאחר כיבוש המסגד על ידי הכוחות העיראקיים הכריז ראש ממשלת עיראק, חיידר אל-עבאדי, כי זהו סופה של "המדינה המזוייפת" של דאע"ש.
בימים האחרונים הקיפו הכוחות הסוריים הדמוקרטיים, כוח כורדי ברובו הנתמך על ידי ארצות הברית, את העיר א-רקה, בירת ה"ח'ליפות" של דאע"ש בצפון-מזרח סוריה, וסגרו את הדרכים אליה. במקביל נסוגו כוחות דאע"ש משבע עשרה עיירות וכפרים במחוז חלב שבסוריה. בפברואר האחרון העריכו האמריקאים כי עד כה נהרגו בסוריה ובעיראק יותר מ-60 אלף לוחמים של דאע"ש. ביניהם היו דמויות בכירות בארגון. בעקבות כל זאת טענו חוקרי טרור לאחרונה כי המדינה האסלאמית הגיעה אל קצהּ.
תחושה זו ניכרת גם בתוצרי התקשורת של דאע"ש עצמו; המדינה האסלאמית הפכה, במילותיה שלה, מ"קיימת ומתפשטת" עד ראשית 2016 ל"קיימת" בלבד בסוף אותה שנה. המזמור שפרסם הארגון לאחרונה מסמל את השינוי שעבר על ארגון שכבש בסערה את התודעה העולמית ועתה נאבק על עצם השרדותו. המשפחות השלוות בא-רקה ובמוסול שהוצגו בעבר בסרטוני הארגון הוחלפו בנערים ובקשישים הנשבעים למות למען הח'ליפות ובתמונות של עיי חורבות וגופות ילדים.
אולם נראה כי מוקדם מדי להספיד את הארגון. כיבוש השטח מידי דאע"ש אינו מבטיח את השבת הסדר והביטחון; כך היה בשנת 2008 במחוז אל-אנבאר הסוני בעיראק, אז ניהל הארגון המובס (בגלגולו הקודם) מלחמת גרילה יעילה נגד כוחות הביטחון העיראקיים, וכך מתרחש כיום, כאשר הארגון מסיג את כוחותיו למחוז דיר א-זור המדברי שבמזרח סוריה, שם נהנים אנשיו מתמיכה מסוימת של האוכלוסייה האזרחית ומרצף טריטוריאלי עם מחוז אנבאר.
בחודשים האחרונים נראה כי דאע"ש אכן שב לטקטיקות הלחימה הקודמות שלו. חוקרי המרכז ללוחמה בטרור שבמכללה הצבאית ווסט פוינט טענו, לאור זאת, כי אין די בסילוק כוחותיו של דאע"ש משטח מסוים כדי לנטרל את הפוטנציאל האלים שלהם. סרטון שהפיץ דאע"ש אף מעניק שם ללוחמת הגרילה שממנה חוששים אויביו: "זרקאוויאת", על שם האב המייסד של דאע"ש, שנודע בתכנון פיגועי התאבדות קטלניים במרכזיים עירוניים (בייחוד נגד אתרי פולחן שיעיים).
יתרה מזאת, מצוקתו של הארגון במזרח התיכון רק מדרבנת אותו לבצע פיגועי טרור קטלניים ברחבי העולם המתבססים על כוח המשיכה הרעיוני שלו – מפיגועי יחידים בניס ובלונדון, דרך נטילת האחריות לפיגוע בירושלים וכלה בפיגועים המתוכננים היטב בטהראן, במנצ'סטר ובמצרים. כל אלה מעידים על הצורך הגובר של דאע"ש בהקרנת עוצמה ובהסטת תשומת הלב מהמשבר הכבד הפוקד אותו במזרח התיכון.
התקדמותו של המאבק הצבאי בארגון לא מפחיתה את האיום הרעיוני הטמון בו. לו היו מוסול ורקה נכבשות מחר מידי הארגון, ומנהיגו אכן היה מחוסל, הג'יהאד חסר הפשרות לטיהור העולם מ"כפירה" עדיין קיים ומשפיע באמצעות התעמולה שייצר הארגון בשנים האחרונות בהיקף בלתי נתפס.
חיסולו של אוסאמה בן לאדן במאי 2011 לא פוגג את ה"בן לאדניזם", שהיווה השראה לפיגועי יחידים במערב, וגם האידיאולוגיה הרצחנית של דאע"ש לא תתפורר יחד עם חיסולה הפיזי של הח'ליפות. ארגונים סלפים-ג'יהאדים אחרים עלולים להחליף אותו, ולכן הפתרון האמיתי טמון בהתמודדות עם גורמי העומק שהפכו את המסר הסלפי-ג'יהאדי לכה יעיל בקרב אוכלוסיות סוניות, בראש ובראשונה במזרח התיכון.
