התגובות במצרים ובסעודיה בעקבות הכרתו הרשמית של הנשיא טראמפ בירושלים כבירת ישראל חושפות את הפער בין הסערה הרגשית שעוררה ההכרה במרחב הערבי והמוסלמי לבין מקומה של ירושלים בסדר היום של האליטה ודעת הקהל הערבית.
במצרים אפשרה סוגיית ירושלים למוסד אל-אזהר לחזור מחדש למרכז הבמה ולחזק את מעמדו מול משטר סיסי, המהלך בזהירות בין הטיפות. אולם הן שם הן בסעודיה הכריזו אינטלקטואלים באומץ, ואולי בגיבוי השלטונות, כי הגיעה השעה להעמיד בראש סדר העדיפויות את האינטרסים של מדינותיהם ולהימנע מהיגררות אחר השיח הפופוליסטי והרגשני בנושא ירושלים.
הפרובוקציה החריפה ביותר בהקשר זה נכתבה על ידי הסופר והפובליציסט המצרי הנודע יוסף זידאן, שעורר סערות בשנים האחרונות כאשר התגאה בתרגום הרומן פרי עטו, "עזאזל" לעברית, וטען בהזדמנות אחרת כי מסגד אל-אקצא המוזכר בקוראן נמצא בסעודיה ולא בירושלים.
עמרו אדיב, עיתונאי ומגיש המקורב לממסד המצרי, ארח את זידאן כדי לדון בנושא ירושלים, והאחרון סיפק את המצופה ממנו: הוא הזכיר את הרקע ההיסטורי של בניית מסגד אל-אקצא וכיפת הסלע, התייחס בהרחבה לקשר היהודי לירושלים, תאר באופן נייטרלי את רצונם של יהודים לבנות בית תפילה במקום והעז להזכיר כי ירושלים קדושה למוסלמים, לנוצרים וליהודים.
בתגובה כינה שיח' אל-אזהר את זידאן, מבלי להזכירו בשמו, כ"שופר של הציונים". עם זאת, ראש המוסד הדתי נזהר מלהגדיר את זידאן ככופר או להאשימו בביזוי הדת, מה שעלול לגרור את העמדתו של זידאן.
בדומה למקרים דומים בעבר, מטרתם של אינטלקטואלים ערבים בעניין זה היא לשכך את הזעם הציבורי ולסכל תסיסה שתפגע ביציבות הפנימית. אולם נראה כי יותר פובליציסטים מוכנים לעשות צעד נוסף ולקרוא להתחשבות בקדושת ירושלים ליהודים.
בין אלה יוזכרו וחיד עבד אל-מגיד, שקרא בתקשורת המפרצית ל"חשיבה חדשה על בעיית אל-קודס" והזכיר את ה"רעיונות היצירתיים" להפרדה בין ריבונות מעל פני הקרקע לפלסטינים ומתחת לפני הקרקע ליהודים, או עבד אל-מונעם סעיד, שהזכיר לקוראיו כי היהודים אינם "אימפריאליסטים קלאסיים" היכולים לחזור למקומות שמהם באו וכי יש להפנים את העובדה שאין להם לאן ללכת.
סעיד הוא מבקר בולט של הכישלונות הפלסטיניים המתמשכים בניהול המו"מ עם ישראל. ניתוחיו מעוררים שיח ציבורי במצרים ובסעודיה על אפשרויות חלופיות לפתרון שתי המדינות, ההחמצות המדיניות שעליהן חתומים הפלסטינים והייאוש, ואף התסכול, הסעודי מהנטל הפלסטיני. עבד אל-חמיד חכים, מנהל המרכז הסעודי למחקרי המזרח התיכון, אף הצהיר כי הכרזת טראמפ תצליח לנער את התהליך המדיני מקפאונו ובלבד שהמנטליות הערבית תשתחרר מהמורשת הפאן-ערבית מזה והאסלאמיסטית מן העבר השני ותכיר בחשיבותה של ירושלים ליהדות.
מוניר אל-ח'טיב, כותב סורי, העלה הסבר מעניין ביומון רב התפוצה "אל-חיאת": מחאת ה"אביב הערבי" התמקדה בדיכוי מצד המשטרים הערבים ולכן זנחה את סוגיית פלסטין. עתה, כשהתקווה לסיום הדיכוי התפוגגה, מנצלים האזרחים הערבים את הצהרת טראמפ כדי להעלות את ירושלים מחדש על ראש שמחתם, אך כמסר לשליטים, ולא לפלסטינים.
הביקורת בשיח הציבורי הסעודי מקיפה גם את ארגוני הג'יהאד הסוניים אשר משתמשים בירושלים כתירוץ לזריעת טרור במרחב הערבי והמוסלמי. הכותבים הביקורתיים הללו מבקשים דבר אחד: פרידה מהשיח הרגשני והמתסיס על ירושלים ואימוץ עמדות רציונליות ומציאותיות יותר.
