"מה פתאום אתה כל כך מתעניין בנו?" נשאלתי לא פעם על ידי חברים, מכרים או סתם בני שיחה אקראיים בסין. במרוצת הזמן אימצתי תשובה קבועה: "כי ככל שאני לומד עליכם יותר, ככה אני מבין פחות. וככל שאני מבין פחות, ככה אני רק רוצה ללמוד יותר."
התשובה הזו מזכה אותי בדרך כלל בהנהוני הסכמה, שמלווים לפעמים גם בחיוך שמביע הערכה. אולי זה מפני שבני שיחי יונקים מקטנות את התפיסה שלסין דרך ייחודית בעולם, שהיא יוצאת דופן, ומכאן ברור הרי שזר לא יבין; ואולי זה מפני שגם הם לא מבינים עד הסוף.
כבר יותר מחמש עשרה שנה – שמונה מתוכן בסין עצמה – אני לומד, קורא, כותב, מדבר, מטייל, חוקר, נובר, מלמד, מתרגם ובעיקר משקיף מן הצד על הציוויליזציה הזו, ולא לגמרי מבין. איך אפשר בכלל להבין כשהתורים בסניפי סטארבאקס שצצים כפטריות אחרי הגשם רק הולכים ומתארכים, בעוד שמגמות ההסתגרות, הלאומנות והסלידה מכל מה שזר רק הולכות ומתחזקות? איך אפשר להבין כשבכל שנה חוזרים לסין עשרות ומאות אלפי סטודנטים מאוניברסיטאות מובילות במערב, אבל ערכים דמוקרטיים, הומניסטיים ופלורליסטיים סובלים ממתקפה רב-חזיתית ומפנים את מקומם לחד-גוניות ולשמרנות קיצונית?
איך אפשר להבין כשמצד אחד יש השקעה ממשלתית אדירה – ולא רק ברמה ההצהרתית – בעידוד יצירתיות וחדשנות, אבל מצד אחר, במערכת החינוך הנוקשה מעודדים בעיקר צייתנות והבלעת כל פקפוק? איך ייתכן שאימפריה שמשקיעה בנכסים, בתשתיות ובטכנולוגיות בכל רחבי העולם, יוצאת מגדרה כדי לשרוף את הגשרים שמחברים בין אזרחיה לאזרחי מדינות אחרות ולהקים תחתם מרחב אינטרנטי מנותק ומבודד? ואיך אפשר בכלל להבין מעצמת-על חזקה כל כך – כלכלית, צבאית ומדינית – שלפרקים נוקטת צעדים תמוהים, שמעידים דווקא על חוסר ביטחון גדול ופחד מתושביה שלה?
נסו למשל ליישב את המונח "דיקטטורה", על כל הקונוטציות שהוא מעורר בכם, עם העובדה שבדיקטטורה הזו החיים, אחרי ככלות הכל, די נוחים. דיקטטורה שרוב תושביה חיים ברווחה יחסית, ושמצבם הכלכלי ורמת חייהם במגמה עלייה מתמדת. דיקטטורה שבה לצד תסכול על הניתוק והשחיתות מתקיימת גם הכרת תודה כנה ואמיתית כלפי הישגי השלטון, שמלווה בתחושת זקיפות קומה והרגשה כי הנתינים נמצאים דווקא בידיים טובות.
את השכבות המרכיבות את הדיקטטורה הזו אנסה לקלף כמיטב יכולתי, וכך לחשוף את המודל האוטוריטרי שנבנה בסין בשנים האחרונות.
שני גורמים מרכזיים מתפקדים, לדעתי, כאבני הבניין של המודל הזה: האחד, ההתרחשויות והאתגרים הכלכליים, המדיניים והחברתיים שסין ניצבת מולם בעת הנוכחית, ביחס לשאר העולם אך בעיקר ביחס לעצמה; השני, דרכי ההתמודדות של סין בת-זמננו עם עברה הקרוב והרחוק, והאופן שבו אירועים ואידאלים שהתגבשו בעבר מעצבים את הכיוון שבו היא בוחרת לצעוד בהווה. מעל שני גורמים אלה, ובמקביל אליהם, מרחפות הדמויות, השקפות העולם והאינטרסים של מי שמובילים את סין כיום, ובראשם הנשיא ומזכיר המפלגה הקומוניסטית שי ג'ינגפינג.
למרות תפיסת השונוּת של סין בעיני עצמה, המודל האוטוריטרי הייחודי לה לא נבנה בחלל מבודד, ויש להבין אותו גם על רקע מגמות דומות במדינות אחרות בעולם. יתרה מזאת, השפעותיו של המודל הזה לא ניכרות רק בסין עצמה, אלא גם מיוצאות החוצה ומובילות תהליכים שעשויות להיות להם השלכות מרחיקות לכת גם במקומות נוספים. די לצפות למשל ביורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן רותם את קמפיין "המלחמה בשחיתות" שהוא מוביל כדי לבצר את כוחו ולעצב מחדש את פני הממלכה, ולזהות בטקטיקות שלו טביעת אצבע סינית.
אני מקווה שהבנה מעמיקה יותר של השביל שבו פוסעת כיום סין תסייע לשפוך אור על תהליכים דומים במדינות המזרח התיכון בפרט והעולם בכלל, ולהציג זוויות נוספות לניתוחם ולהבנתם.
