"יש לי לקוחה מהעיר קום. עד עכשיו לא ראיתי את הפנים שלה. היא באה מכוסה בניקאב ובמשקפי שמש כהים. כל שנה היא באה לקנות עץ אשוח ואומרת שהעץ הוא עבור הילדים שלה. לא ראיתי את פניהם של רוב הלקוחות, אולי מפני שהם לא רוצים שאזהה אותם. כמה מהם מצלצלים ואומרים שהם בטיסה בדרך לטהראן, ורוצים שאביא את הדברים לשדה התעופה." דברים אלה של מוכר מטהראן ושל אחרים, מובאים במאמר שפורסם בדצמבר 2019 בעיתון כיהאן לונדון, היוצא לאור בפרסית. הכותבת פירוזה רמזאן זאדה מביאה במאמר את סיפוריהם המרתקים של איראנים שהתנצרו ומספרת על חגיגות הנוצרים באיראן.
חג המולד נחגג ב־25 בדצמבר ונחשב בנצרות ליום הולדתו של ישו. באיראן, נחגג המולד בינואר משום שרוב הנוצרים במדינה משתייכים לנצרות האורתודוקסית המזרחית. זהו חג דתי, אך גם מי שאינם דתיים מציינים אותו בחופשה ובמסיבות. לצד הנוצרים הארמנים והאשורים באיראן, בשנים האחרונות, אזרחים רבים שאינם נוצרים משתתפים בחגיגות ואף עורכים מסיבות בבתיהם. במדינה נמכרים עצי אשוח רבים וקישוטים לחג המולד, והדבר ניכר היטב בחנויות בצפון טהראן. רמזאן זאדה סבורה כי זו עדות לכך שחג המולד הופך בהדרגה לאירוע חשוב גם בקרב אזרחי איראן שאינם נוצרים.
הכותבת מדגישה שתושבים רבים באיראן סבורים שעצי אשוח הם כמו שולחן ה"הפת סין" לקראת הנורוז, ראש השנה האיראנית (שולחן שעליו עורכים חפצים המתחילים באות ס'), וכי הם פחות מודעים להבדל בין תחילת השנה החדשה לבין הולדת המשיח. מוכר בחנות בובות וקישוטי חג המחזיק בחנותו עצי אשוח בגדלים שונים ובמחירים שונים, סיפר לה כי אינו מפרסם את מרכולתו מחשש להתנכלויות שמהן הוא סובל גם כך, בעיקר מצד אנשי הממסד הצבאי-ביטחוני. הוא אף לא שולח את המוצרים מחוץ לטהראן מחשש לקנסות ולתשלום מיסים. מוכר אחר בטהראן סיפר כי מדי שנה באים אליו כמה שוטרים בלבוש אזרחי בטענה שהוא עושה תעמולה למען הנוצרים. ההטרדות הן מנת חלקם של מוכרים אחרים בבזאר הגדול בטהראן. לדבריו, אזרחים רבים עזבו את האסלאם ובסתר המירו את דתם לנצרות. אחד הלקוחות שלו הוא מומר שמתגורר באיספהאן ומבקר בכנסייה בטהראן.
אזרח איראני בשם מהדי, בוגר תואר שני במדעי החברה, אישר לרמזאן זאדה שיש לא מעט אנשים שמקיימים את טקסי חג המולד. לדבריו, בעשור האחרון, ובעיקר בזכות קיומו של מידע חופשי וזמין באינטרנט, מסיבות חג המולד וחג האהבה הפכו לפופולאריות ולנפוצות יותר מבעבר. חג האהבה לדבריו פונה יותר למעמדות הנמוכים. האינטרנט והרשתות החברתיות מאפשרים לאנשים לאמץ זהויות וסמלים נוספים לצד הזהות הדתית שלהם. האידיאולוגיה השלטת באיראן, הדגיש מהדי, היא טוטליטארית, והיא נתקלת בהתנגדות בעיקר בקרב המעמדות הגבוהים. האורות, הקישוטים ועץ חג המולד עומדים בניגוד מובהק לשחור ולאבלות המוכתבים על ידי המשטר.
מהדי מתרשם כי הנטייה של מרבית האיראנים לחגוג את חג המולד אינה כלל דתית. להערכתו, כ־95 אחוזים מהאנשים המקשטים את העץ ומחלקים מתנות, אינם מכירים את ההיבטים הדתיים של החג. המעמדות הגבוהים, באופן כללי, מנותקים מהדת.
סטודנט לתקשורת ששוחח עם זאדה, ציין בפניה כי לא מזמן פורסם כי בדירוג החברות העצובות, החברה האיראנית דורגה שנייה אחרי עיראק. הוא הסביר כי כשאדם חי בחברה כזו הוא מחפש סיבות לשמחה ולצבעוניות, וחג המולד מספק את הצורך הזה. "יש לנו אמירה שאת אולי לא מכירה", הוא צחק: "זה לא מאהבת עלי, אלא משנאת מועאוויה. כלומר, לחגוג אין פירושו הצטרפות לדת מסוימת או סגידה לדת אחרת, אלא התרחקות מהעצב שמחדירה האידיאולוגיה."
מרים בת ה־33 היא אם לשני ילדים שאחיה נהרג במלחמת איראן-עיראק. היא ובעלה התנצרו לפני כמה שנים וכעת יש להם עץ אשוח בסלון ביתם. היא סיפרה לרמזאן זאדה: "הייתי רוצה להכיר לילדי בן החמש את כל שאר הדתות ועוד מדינות, כי הוא רואה הרבה עצי חג המולד בסרטים מצוירים שונים. חשוב לי מאוד שהוא יכיר יותר את העץ הזה. הקישוטים הנוצצים מאוד מושכים ילדים. אני לא רוצה ללמד את הבן שלי רק על נושאים אסלאמיים, אני רוצה להכיר לו את כל הדתות כדי שיוכל לבחור. הם לומדים מספיק על האסלאם ועל עוד נושאים שלא מושכים אותם בבית הספר ובגן הילדים. ילדים רואים בסרטים את עץ חג המולד. שולחן הנורוז לא מושך אותם."
מרים מוסיפה: "רוב האנשים שהמירו את דתם, כמונו, קיבלו החלטה זו באופן אישי ולא משפחתי. יש מומרים שאינם יכולים לקנות עץ חג המולד או לחגוג עם משפחתם בגלל אמונתה. אבל אנשים רגילים בערים גדולות כמו טהראן הם עשירים שלעיתים קרובות אינם יודעים את המשמעות של הנצרות, של חג המולד ושל לידתו של ישו. הטקסים האלה הם סוג של תחרות עבורם: למי יש עץ חג המולד גדול יותר, או מי מעניק מתנות יקרות יותר למשפחתו ולחבריו. הטקס חשוב לנוצרים הארמנים האיראנים, אך מומרים בעלי משפחה יחגגו באופן שאיש לא יגלה. אם זה ייחשף הם ייענשו."
