החקירה טרם הבהירה אם עד הפיגוע באורלנדו ביום ראשון שעבר ידעו אנשי ארגון דאע"ש מיהו עומר מאטין, והאם הם בכלל היו מעורבים במעשה הטבח שכעת הם מנכסים לעצמם. אולם הצהרותיו של הארגון ולקיחת הקרדיט בדיעבד על הפיגוע ממשיכים קו התנהלות מוכר של דאע"ש: ניסיון להציל את תדמיתו על ידי תרגילי הונאה, בעוד הוא נכשל בקרב האמתי והקובע — הקרב במזרח התיכון.
דאע"ש אינו רוצה שיבלבלו אותו עם עובדות. כמוהו נוהגים פוליטיקאים כגון נתניהו, שהפיץ סרטון שבו דאע"ש כובש את ירושלים, ואנשי תקשורת כגון צבי יחזקאלי, שאחרי פיגוע כושל של דאע"ש בצפון סיני הזהיר שחצי האי סיני הופך לסוריה. הפאניקה משרתת את האינטרסים של כולם: פחד משתק את האויבים של דאע"ש ומושך אליו אוהדים, מחזק מפלגות אסלאמופוביות, ומעלה רייטינג של עיתונאים מתלהמים.
במאמר החונך את סדרת הפרסומים החדשה של הפורום לחשיבה אזורית, "אזור חשיבה" (PDF), אני מבקש לשרטט את הפסדו של דאע"ש בקרב ואת נצחונו בתודעה. אשליית הכוח שמייצר הארגון מושכת אליו צעירים מוסלמים זועמים, אולם, בו בזמן, היא מובילה אותו להתנהלות אובדנית בשל להיטותו לפתוח חזיתות צבאיות בלתי-אפשריות. גם אחרי שיובס הארגון בשדה הקרב, הוא ייזכר כאחד מתרגילי ההונאה המוצלחים בהיסטוריה.
דאע"ש מצליח לבנות לעצמו דימוי של ארגון רב-עוצמה בשל יכולתו לעורר חרדה בלב אויביו ואוהדיו. מזה כשלוש שנים הוא מקרין עוצמה שהיא הרבה מעבר לכוחו האמיתי. במקום לשלוט על מרחבים ענקיים ולהגשים בהם את חלום הח'ליפות, כבר בראשית 2014 סולק הארגון מאזורים לא מעטים בידי מיליציות סוריות מקומיות, ובשנה האחרונה הוא אף הובס בסדרת קרבות ברמאדי, בתכרית, בסינג'אר, בכובאני ובתדמור.
לפיכך, אף על פי שדאע"ש צועד לקראת תבוסה כארגון, כרגע נראה שהאמונה שבכוחו להושיע את האסלאם תמשיך למשוך אוהדים גם אחרי הפסדיו בשדה הקרב. כדי להתמודד עם דאע"ש ועם האשליות שהוא יוצר יש לפעול בשלושה מישורים: הצבאי, הדתי והאזרחי. מדיניות מערביות ומוסלמיות חייבות להפעיל נגדו כוח צבאי, אולם אנשי דת מוסלמים חייבים לחשוף את כשליו הרעיוניים, ושליטי המדינות שבהן הוא משגשג חייבים להנהיג רפורמות שלטוניות ולחסל את השחיתות המקוממת צעירים מיואשים. ללא פעילות בשלושת המישורים הללו, ניאלץ להתמודד עם דאע"ש עוד זמן רב.
