"מהפכת היסמין" בתוניסיה, שבישרה את האביב הערבי, פרצה בדצמבר 2010 בעקבות התאבדותו הפומבית של מוחמד אלבועזיזי במחאה על תנאי החיים הקשים במדינה. מותו הוציא לרחובות אלפי נשים וגברים; בתחילה התמקדה המחאה בשיפור הכלכלה, התעסוקה והרווחה, אך בהדרגה הומרו הקריאות בתביעות להפלת משטרו של בן עלי.
גם במקרה של תוניסיה היו הנשים בין הראשונות שיצאו להפגין; הדיכוי במדינה הופנה גם כלפיהן, ובתקופת כהונתו של בן עלי היו לפחות 400 אסירות פוליטיות בבתי הכלא בתוניסיה. אולם בשונה מאופי מעורבותן של נשים במחאות הערביות במדינות אחרות באזור, בתוניסיה היא הייתה מאורגנת, מחושבת ובעלת מסרים פוליטיים-חברתיים ברורים, הודות להיסטוריה הארוכה של פעילות חברתית ופוליטית נשית במדינה, שהחלה עוד בימיו של הנשיא בורגיבה (1957—1987).
מעורבות זו הבטיחה לנשים בתוניסיה תפקיד פעיל בליווי הגוף הפרלמנטרי-הדמוקרטי הראשון שהוקם לאחר ההפיכה, בדמות "המועצה המייסדת" (ש-67 מתוך 217 חבריה היו נשים). הן ליוו את הדמוקרטיזציה והעשירו אותה בסדר יום פמיניסטי. אף שזכויותיהן במדינה היו מעוגנות בחוקת 1956, שהתייחסה לגברים ולנשים כאל שווים ואסרה על פוליגמיה ועל נישואי קטינות, רשמו הנשים בתוניסיה הישגים חשובים מאוד לאחר המהפכה, כמו חוק יסוד המחייב שוויון ורוטציה בין נשים וגברים בבחירות ובייצוג המפלגתי, וחוק יסוד לשוויון אזרחי המחייב מיגור אפליה וכל סוגי האלימות נגד נשים. לא פחות חשובה מכך, בייחוד על רקע ההתדרדרות במעמד הנשים בעקבות ההפיכות במדינות ערביות אחרות, הייתה העובדה כי הישגיהן הפוליטיים של הנשים בתוניסיה משנים קודמות נשמרו.
מבחן האמת לבדיקת אכיפת החוקה השוויונית והמתוקנת משנת 2011 הגיע בבחירות 2014. אף שהחוק קבע כי נשים תהיינה חצי מראשי הרשימות המתמודדות לבחירות, נשים עמדו בראש שתי רשימות בלבד מתוך 33 ורק 12 אחוז מהמתמודדות עמדו בראש רשימות מפלגתיות. המפלגה האסלאמיסטית א-נהדה שיבצה חמש נשים ברשימתה, אולם אלה אימצו את השיח הדתי של מפלגתן ולא היו בעלות ברית של נשים תוניסאיות שאינן מעוניינות במדינת הלכה. רוב המפלגות, כולל "קול תוניסיה" (נידאא תונס) הליברלית והמתקדמת, פסלו את מועמדותן של נשים לראשי הרשימות מטעמן וצמצמו את מספרן ברשימה משיקולים אלקטורליים.
כאחיותיהן במצרים, ובמיוחד בלוב, נבגדו נשים תוניסאיות לא רק על ידי מפלגות דתיות, שטענו לאורך כל הדרך כי הישגי ההפיכה יישמרו ושאין להן כוונה להפוך את תוניסיה החילונית לאסלאמית, אלא גם על ידי שותפיהן הליברלים. עם זאת, 46 אחוז מבין הרשומים בספרי הבוחרים היו נשים, הישג יוצא דופן לכל הדעות, הנובע מעבודת שטח מרשימה של ארגונים פמיניסטים בתוניסיה.
מאבקן של נשים בתוניסיה לשוויון שונה מאוד ממאבקן של נשים אחרות בעולם הערבי, לא רק משום שעמדת הזינוק שלהן אחרת אלא משום שהצורך שלהן בעבודת שטח, גיוס והנעה לפעולה ומאבק קטן יותר. מאבקן אינו טמון בהעלאת מודעות פמיניסטית בציבור או בייצוגן של נשים בפרלמנט, אלא בתרגום המודעות וסדר היום הפמיניסטי לכוח אלקטורלי ובהמשך להישגים פוליטיים. במילים אחרות, מאבק יעיל ומוצלח במבנה הכוח הגברי הקיים.
