ועדת החקירה הבריטית על המלחמה בעיראק קבעה כי סעודיה הזהירה את ארצות הברית כבר באפריל 2002 מפני כיבוש עיראק והדחת סדאם חוסין. ממצאי הדו"ח הראו כי היה ברור לארצות הברית כי כל המדינות הערביות השכנות לעיראק תבעו את שימור אחדותה וריבונותה של עיראק.
בדו"ח נכתב עוד כי הסעודים, בדרגים הבכירים ביותר, התנגדו בפומבי למלחמה בעיראק והזהירו כי מלחמה תסכן את כלל האזור. שר החוץ סעוד אל-פיצל אף טען, בראיון לכלי תקשורת בריטים, כי תושבי המזרח התיכון יראו במלחמה "אקט של תוקפנות ולא יישום של החלטות האו"ם". הוא העריך כי מלחמה נגד עיראק תשקף דווקא את עליית הזרמים הרדיקלים בארצות הברית ובמערב, ולא במזרח התיכון.
האזהרות הסעודיות נדחו וארצות הברית ובעלות בריתה פלשו לעיראק. בכך הן ערערו מהיסוד את המבנים הפוליטיים במזרח התיכון ותרמו מאוד לפרוץ מלחמות האזרחים הערביות הנוכחיות, לשפיכות הדמים הנוראה ולעקירתם של מיליוני אזרחים מבתיהם.
גם לאחר שהוכח כי העילה הרשמית למלחמה – החזקת נשק להשמדה המונית בידי עיראק – הייתה שקרית, ולמרות ההבנה כי הכיבוש האמריקאי היה הזרז לטלטלה האזורית ולהתעצמותה של איראן, סירבו מנהיגי ארצות הברית ובריטניה דאז, ג'ורג' בוש וטוני בלייר, להודות בטעותם הטרגית. בוש, למשל, הגיב לדו"ח הבריטי באמירה כי "העולם הוא מקום טוב יותר ללא סדאם חוסיין בשלטון". מנהיג הלייבור הנוכחי, ג'רמי קורביין, חשב אחרת. הוא הגדיר את המלחמה כ"אסון הנורא ביותר של מדיניות החוץ הבריטית ב-60 השנים האחרונות".
הדחת המשטר הסוני בעיראק ועלייתו של משטר פרו-שיעי במקומו נתפסת גם כיום על-ידי הסעודים כמשגה הגדול ביותר של ארצות הברית במזרח התיכון בן זמננו וכמקור למתיחות מתמדת בין שתי המדינות. הסעודים סבורים כי מדיניותה של ארצות הברית באזור מאז 2003 מנותקת מהמציאות ומאיימת על עצם קיומם של משטרים סונים פרו-מערביים. עיקר הביקורת הסעודית כיום מתמקד ביחסי ארצות הברית-איראן. הסכם וינה, הסרת הסנקציות, הסיוע הצבאי האמריקאי לאיראן במלחמה בעיראק ובסוריה והדבקת הכינוי "איאתוללה אובמה" לנשיא ארצות הברית הם רק חלק מהסיבות למתיחות הגואה בין שתי המדינות.
לטענת הסעודים, ארצות הברית נוטשת את המזרח התיכון לטובת ברית אסטרטגית-פוליטית-כלכלית הדוקה יותר עם המזרח הרחוק. ממשל אובמה מתעלם מחתירתה של איראן להגמוניה במזרח התיכון וסבור כי איראן דווקא עשויה להיות הגורם המייצב באזור. לדידם של הסעודים מקור אי-היציבות, הטרור ושפיכות הדמים במזרח התיכון כיום היא טהראן, וארצות הברית נכשלת בהבנת עניין זה כשם שנכשלה ביציאה למלחמה בעיראק בשנת 2003.
העיתון הסעודי הממסדי, עוכאז, הרחיק לכת בטענה כי איראן מצאה ב"מולא אובמה" שותף מלא למימוש האסטרטגיה שלה, מאחר שהמנהיג האמריקאי מוכן להקריב את חייהם של עשרות מיליוני ערבים באמונתו כי איראן יכולה להפוך לדמוקרטיה ליברלית ולהתוות את הדרך עבור משטרים אחרים במזרח התיכון. את הדמיון המזרחי הזה, כך טוענים בעוכאז, מקדמים עשרות אלפי איראנים גולים מהדור השני בארצות הברית, אשר שכחו מדוע אבותיהם נמלטו מאיראן שלאחר מהפכת 1979.
הממלכה הסעודית ממשיכה בהכנותיה לקראת העידן הפוסט-אמריקאי במזרח התיכון. היא מתחמשת, מעמיקה בריתות אסטרטגיות וצבאיות ונחושה לבלום את האיראנים ובעלי בריתם בכל חזית אפשרית. אולם באופן פרדוקסלי, היחלשותו של ארגון המדינה האסלאמית, האחראי על שורה של פיגועים בממלכה, אינה נושאת רק בשורות טובות עבור הממלכה. ביום שלאחר סיום המאבק במדינה האסלאמית יתפנו הכוחות השיעים למלחמה האמיתית באויבתם הסונית הגדולה ביותר: ערב הסעודית. הסעודים מתקשים להאמין כי ביום פקודה זה תעמוד ארצות הברית לצדם.
