לרגל ׳יום האישה הלאומי׳ בתוניסיה, הידועה כמתקדמת ביותר במזרח התיכון בתחום זכויות נשים, נשא הנשיא באג'י קאיד א-סבסי נאום שפנה בראש ובראשונה לנשים. במהלך נאומו שיבח א-סבסי את הישגי המדינה בתחום – נשים מהוות 60% מכוח האדם במקצועות הרפואה, כ-50% מכלל הסטודנטים וכ-37% מחברי הפרלמנט, אך טען כי לא די בכך. א-סבסי קרא לשנות את "קוד המעמד האישי" – קודקס חוקים מתקדם מראשית עידן העצמאות (1956), ולקדם שוויון בין נשים וגברים גם בתחום הירושה, שבו ניתנת עדיפות ברורה לגברים. כמו כן קרא א-סבסי לביטול החוק האוסר על נישואי נשים מוסלמיות לגברים שאינם מוסלמים. הנאום עורר סערה בתוניסיה ומחוצה לה והוביל לפולמוס נרחב בנושאי דת, מדינה וחברה סביב סוגיית מעמד האישה.
הוויכוח בנושא אינו בהכרח בין חילונים לבין דתיים המחזיקים בערכים סותרים. א-סבסי עצמו, מנהיג חילוני מובהק, הדגיש כי השינויים אינם נוגדים את האסלאם והרבה להשתמש בטרמינולוגיה דתית, תוך חזרה על המונח ׳אִגְ'תִהַאד׳ (חידוש הלכתי). דבריו זכו לגיבוי הממסד הדתי בתוניסיה, והמופתי של הרפובליקה שיבח את עקרון השוויון בין המינים בשם הדת.
עם זאת, אנשי דת אחרים, ביניהם חברי האוניברסיטה הדתית ׳א-זיתונה׳ ו׳אגודת האימאמים למאבק בקיצוניות׳, הביעו התנגדות נחרצת לשינוי החקיקה בסוגיות האמורות, במיוחד בסוגיית הירושה, בטענה כי הן מעוגנות בקוראן. עמדה דומה השמיע אל-אזהר, המוסד ההלכתי המרכזי בעולם הסוני, אך בשל היותו מוסד מצרי הוטחה כלפיו ביקורת ציבורית חריפה בתוניסיה, בטענה כי מדובר בהתערבות חיצונית בענייניה הפנימיים של המדינה.
מפלגת א-נהדה האסלאמית, השותפה לקואליציה בהנהגת "נידאא תונס", מפלגתו של הנשיא א-סבסי, הביעה עמדה מסויגת ולא אחידה בנושא. מנהיג המפלגה ראשד ע'נושי טרם השמיע את דברו, וסגנו עבד אל-פתח מורו טען כי נישואין ללא-מוסלמים הם עניין של בחירה אישית, המעוגנת בזכות החוקתית לחופש המצפון. בהודעה רשמית הביעה המפלגה תמיכה עקרונית בקידום זכויות נשים, אך התנגדה להקמת ועדה פוליטית לבחינת השינויים בתחום הירושה, בטענה שהסוגיה דורשת מומחיות דתית.
רבים אחרים מבין חברי המפלגה הביעו התנגדות נחרצת לדברי הנשיא ותלו את עמדתם בעיקר בחוקה, המגדירה את האסלאם כדת המדינה, גם אם אינה מתייחסת מפורשות לשריעה כאל מקור חקיקה. השיח בנושא מעיד לא רק על הכרה של ההנהגה החילונית במרכזיותה של הדת בתוניסיה, אלא גם על הכרה של רבים במחנה הדתי בחשיבות שימור אופייה וחוקיה האזרחיים של המדינה.
באופוזיציה החילונית מתחו ביקורת על הנשיא א-סבסי. אחד ממנהיגי ה׳חזית העממית׳ טען כי הוא חותר לקדנציה נוספת חרף גילו המתקדם (90!), וכי מטרת המהלך הנוכחי היא להגדיל את סיכוייו בבחירות לנשיאות, הצפויות ב-2019. בבחירות הקודמות רוב מובהק של נשים (60% מכלל המצביעים) הוביל לזכייתו של א-סבסי, ולכן, כך נטען, מחניף הנשיא כעת ב"קול הנשי".
רבים הלינו על כך שתוניסיה נדרשת לטפל בנושאים דחופים יותר, בייחוד בעיות כלכלה וביטחון. מזכ"ל איגוד העובדים המרכזי, למשל, הדגיש כי "המאבק כיום הוא נגד הטרור, ואין להפוך את השוויון בירושה להסחת דעת מהסוגיות המשמעותיות". עוד נטען כי א-סבסי מנסה להסיט את תשומת הלב מניסיונותיו לסכל קמפיין למאבק בשחיתות, וחותר לפגוע במפלגת א-נהדה, שותפתו-יריבתו, לקראת מועד הבחירות המקומיות בדצמבר.
בראייה היסטורית, קידום זכויות נשים שימש כמעט תמיד ככלי פוליטי בידי מנהיגים גברים בתוניסיה. חביב בורגיבה, נשיאה הראשון, קידם את חוק המעמד האישי (הקובע גיל מינימלי לנישואין ואוסר על פוליגמיה) וראה בכך חלק מהתהליך של בניית אומה מודרנית – מדינה שהחברה בה מתבססת על מסגרת משפחתית שאיננה חמולתית וחותרת לתכנון המשפחה וצמצום בילודה.
עם זאת, מדיניות זו היתה חלק מהמאבק בגורמים אסלאמיים שמרניים, כאשר טובתן של נשים לא בהכרח עמדה תמיד לנגד עיניו. בעידן יורשו בן עלי, שחיזק את אופיו האוטוריטרי של השלטון התוניסאי, סוגיית מעמד האישה סייעה לשיפור תדמיתה של תוניסיה כלפי חוץ, בעיקר על רקע ביקורת גוברת במערב נוכח התדרדרות במצב זכויות האדם בכלל במדינה. אולם שני המנהיגים נמנעו משינוי חוקי הירושה, הנחשבים לנושא רגיש במיוחד.
כל אותן שנים נטלו נשים תוניסאיות חלק במסגרות ארגוניות מדינתיות שסייעו להציב זכויות נשים במרכז השיח והעשייה בעידן שלאחר המהפכה, אך לא הובילו את המאבק בנושא. בראשית המהפכה השתתפו נשים בהמוניהן בהפגנות להפלת משטרו של בן עלי, ולאחר מכן בהפגנות נגד הכוחות הפוליטיים החדשים, בעיקר לקראת גיבוש החוקה ב-2014, שעיגנה את השוויון בין המינים וייצוג מגדרי הולם בגופים נבחרים.
א-נהדה, מצדה, שאפה לעגן נורמות שמרניות יותר, והביעה לא אחת הסתייגות מדפוסי מחאה רדיקליים של גורמים חילוניים (כגון מחאה בעירום או תמיכה בזכויות להט"ב). עם זאת, המפלגה מוכנה לפשרות ומדגישה את התנגדותה לכפייה דתית נגד נשים (בעיקר בכל הקשור לעטיית רעלות), כחלק ממיצובה כמפלגה מתונה. נשים מהוות 40% מנציגי א-נהדה בפרלמנט, והן פעלו בשיתוף פעולה הדוק עם מקבילותיהן מהתנועות החילוניות, כדי לסייע בהעברת החוקה.
שיתוף הפעולה הפורה בין חברות הפרלמנט התוניסאי ממשיך לשאת פרי, ובסוף יולי האחרון עבר חוק תקדימי, המגדיר את אלימות משפחה כעבירה פלילית ומחייב את הרשויות לטפל בתופעה. החוק התקבל באהדה רבה מבית ומחוץ, אך ברור לכל כי אין די בחקיקה כדי לשנות דפוסים חברתיים מושרשים, בעיקר באזורי הפריפריה.
כמו כן, ישנן לא מעט נשים בתוניסיה שאינן שותפות למאמצי השינוי. התנועה הסלפית שהתפתחה במדינה לאחר המהפכה כוללת נשים רבות, הנאבקות בעיקר על הזכות לעטות נקאב, ומאות תוניסאיות אף הצטרפו בשנים האחרונות לשורות דאע"ש. תופעות אלו מעידות על כך שגם המדינה המתקדמת ביותר באזור בתחום זכויות נשים, הנחשבת ל״פרח האביב הערבי״, אינה חסינה ממגמות של הקצנה.
